סרגיי כיבה את המנוע של “לוגן” הישן והביט בבקתת העץ בקצה הכביש הכפרי
האמבטיה כבר עישנה-צינור מעל הגג זרק זרם דק, ואור חם פרץ מהחריצים בחלונות. הוא הגיע בהזמנה של לנה, אשתו של חברו מישקה. מישקה נסע לנסיעת עסקים למשך שבוע, ולנה התקשרה אתמול: “סרגיי, אני אציף את האמבטיה, בוא, נצא, אחרת משעמם לבד.” היה לה קול כזה שלא רציתי לסרב. ולא בפעם הראשונה הם התכנסו לשלושתם-עיסוי ארוטי של מישקה ולנה היה אציל, עם מטאטאי ליבנה ובירה קרה. אבל היום לא היה דוב. ומהמחשבה הזו, לסרגיי היה משהו בחזה.
הוא יצא מהמכונית, טרק את הדלת, והלך לבית המרחץ. הערב היה קריר, הריח כמו עשב גולמי ועשן. האור נדלק בחדר הקדמי, והצללית הבליחה מבעד לווילון. סרגיי טפח, מרגיש את הלב פועם קצת יותר מהר מהרגיל.
תיכנס, סרוז ‘ ה! לנה צעקה והיה משהו שובב בקולה, כאילו כבר שתתה כמה כוסות יין.
סרגיי דחף את הדלת וקפא. לנה עמדה ליד שולחן עץ עם בקבוק בירה, קערת סרטנים וכמה כוסות. היא לבשה רק חלוק לבן קצר, בקושי מכסה את ירכיה. השיער, בלונדיני ומעט לח, התפורר על הכתפיים והחזה-הו, החזה הזה! – משכתי את הבד כך שנראה שהכפתורים עומדים להתפוצץ. סרגיי ידע שלנה יש צורה מפותלת, אבל לראות אותה ככה, בלי הג ‘ ינס והסוודרים הרגילים שלה, היה… הוא השתעל והסיט את מבטו.
מה אתה שווה? – לנה חייכה כשהתקרבה. – תתפשט, האמבטיה מוכנה. מישקה, כמובן, בטיסה, אבל אנחנו יכולים להסתדר בלעדיו, נכון?
היא הביטה בו כך שסרגיי הרגיש כמו טומבוי שנתפס על משהו אסור. הוא הסיר את הז ‘ קט, השליך אותו על הספסל והחל לפתוח את כפתור חולצתו, מנסה לא לחשוב על לנה שעומדת במרחק צעד ממנו, מריחה משהו מתוק כמו וניל.
רוצה בירה? היא שאלה והושיטה את הבקבוק. אצבעותיה נגעו קלות בידו, וזה היה כמו פריקה של זרם.
“כן, קדימה,” הוא מלמל ולוגם. המרירות הקרה עוררה מעט תחושה, אבל לנה כבר הפנתה את גבה אליו, וחלוק הרחצה התרומם והבהב את קצה תחתוני התחרה. סרגיי בלע.
בוא נלך לאדים, אמרה והנהנה בדלת לחדר האדים. – או שאתה ביישן?
בחדר האדים היה חם, האוויר סמיך, ספוג בריח של ליבנה ואקליפטוס. סרגיי שכב על המדף העליון, מכוסה בסדין, ולנה התיישבה למטה, והפילה את החלוק. היא עטפה את עצמה במגבת, אבל היא בקושי הסתירה את גופה-השדיים הגדולים בלטו, והירכיים נראו עוד יותר מעוררות תיאבון בחושך. היא התיזה מים על הסלעים, והאדים הרוחשים מילאו את כל מה שמסביב.
בסדר. לנה נשפה, נשענת לאחור. המגבת החליקה מעט, פותחת את הפטמה, כהה ומתוחה. סרגיי הסתובב, אבל הדם כבר נשפך למקום הלא נכון. הוא קיווה שהסדין יסתיר את תגובתו.
סרז ‘ ה, למה את שותקת? – לנה פנתה אליו ועיניה נצצו. – תירגע, אני לא נושך. ובכן, רק קצת.
היא צחקה, והצחוק הזה היה כמו גפרור שנזרק לעשב יבש. סרגיי הרגיש שהסדין נהיה צפוף יותר. לנה קמה, התקרבה, ועכשיו פניה היו במרחק של כמה סנטימטרים ממנו.
“אתה יודע, הדוב סיפר לי הכל עליך,” היא לחשה. ואיך הבנות רצו אחריך. היא עצרה, ליקקה את שפתיה, משהו מרשים.
סרגיי קפא. זה היה הרגע בו עדיין ניתן היה לעצור הכל. לומר שהגיע הזמן לחזור הביתה, שזה לא בסדר. אבל לנה כבר הושיטה את ידה, נגעה בירכו דרך הסדין.
תראה עיסוי ארוטי, אמרה, ולא היה שום צל של בדיחה בקולה.
הוא לא הספיק לענות. היא משכה את הסדין והזין שלו, שכבר היה קשה, נראה לעין. לנה התנשמה, אבל זה לא היה פחד, זה היה הערצה.
סרז ‘ ה … דוב לא שיקר.
היא כרעה על ברכיה ישירות על מדף העץ ולפני שהספיק לעשות עיסוי ארוטי, שפתיה נגעו בו
סרגיי נאנח, מרגיש את לשונה מחליקה על ראשה, לאט, מפתה. היא לקחה את זה עמוק יותר, ושדיה התנדנדו לקצב התנועות, המגבת נפלה מזמן על הרצפה.
הוא התחיל, אבל היא הרימה את מבטה והמבט שלה אמר הכל, אל תפסיק.
הם יצאו לחדר הכניסה, שם היה קריר יותר. לנה דחפה אותו אל הספסל, כרעה שוב על ברכיה והמשיכה. שפתיה היו רכות, אך התנועות היו בטוחות, כמעט חמדניות. היא לקחה את זה כל כך עמוק שסרגיי הרגיש את החום מתגלגל. שדיה התחככו ברגליו וזה היה מטריף.
“מספיק,” הוא נשם, מפחד שזה ייגמר מהר מדי. – קדימה … אני רוצה אותך.
לנה קמה, משליכה את שאריות המגבת. עכשיו היא עמדה לפניו עירומה וסרגיי לא יכול היה להסיר את עיניו. גופה היה כמו פנטזיה: שדיים מפותלים עם פטמות גדולות, ירכיים מעוגלות, משולש שיער מסודר בין רגליה. היא ישבה עליו למעלה, מכוונת את הזין שלו לתוך עצמה. הוא נכנס בקלות-היא הייתה לחה, חמה, והגניחה שלה הדהדה מקירות העץ.
“קח אותי, סרז’ ה, ” היא לחשה, נעה לאט, אבל עמוק יותר עם כל דחיפה. שדיה קפצו והוא לא יכול היה להתאפק-תפס אותם, אוחז בהם, מרגיש את הפטמות מתקשות מתחת לאצבעותיו.
היא האיצה את הקצב והגניחות שלה התחזקו. סרגיי הרגיש את שריריה מתכווצים סביבו והבין שהיא קרובה. הוא תפס את ירכיה, קבע את הקצב, וכעבור רגעים לנה רעדה וצעקה את שמו. האורגזמה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא כמעט צולעת, אבל סרגיי לא הפסיק.
“אני רוצה עוד,” היא נשפה, יורדת ממנו. היא הפנתה את גבה, נשענה על השולחן ופרשה את ישבנה. קח אותי לשם.
סרגיי בלע עיסוי ארוטי. זה היה בלתי צפוי, אבל המילים שלה, הגוף שלה-כל זה לקח את הספקות האחרונים שלו. הוא העביר את אצבעו על ישבנה, הרגיש אותה נרגעת, ואז נכנס לאט לאט. לנה גנחה, אבל זה לא היה כאב, זה היה תענוג. הוא נע בזהירות, אבל היא עצמה צעדה לאחור ודרשה יותר.
חזק יותר, לחשה, והוא נכנע, מרגיש שגופה מקבל אותו במלואו. גניחותיה התערבבו בנשימתו הכבדה, והטרום התמלא בצלילי תשוקתם.
סרגיי הרגיש שהוא לא יחזיק מעמד זמן רב. לנה נעה לקצב, אצבעותיה נצמדות לקצה השולחן, ושערה מתפורר על גבה. הוא התכופף, מנשק את צווארה, וזה היה הקש האחרון. בנהמה הוא גומר בתחת שלה, מרגיש את הפעימה ניתנת בגופה. לנה התנשמה, ישבנה התכווץ סביבו, כאילו לא רוצה להרפות.
הם קפאו, מתנשפים. לנה הסתובבה, עיניה נצצו ושפתיה נמתחו בחיוך ערמומי.
מסאז ‘ אירוטי בהחלט לא אכזב.
היא הושיטה יד אליו, נישקה אותו עמוק, עם לשונה, כאילו מעגן את הרגע. ואז היא התרחקה, הרימה מגבת ועטפה אותה כאילו שום דבר לא קרה.
נשתה בירה? היא שאלה, כאילו הם פשוט לא הפכו את הכל.
סרגיי הנהן, עדיין לא מאמין במה שקורה. הם ישבו ליד השולחן, ולנה התחילה לשוחח על כמה דברים קטנים-על סרטן, על איך מישקה התקשר ממסע עסקים. אבל רגלה מתחת לשולחן נגעה בברכו, והמחווה אמרה יותר ממילים.
סרגיי נסע הביתה כשהירח כבר היה תלוי מעל האופק. המכונית הריחה כמו בית מרחץ-עץ, עשן וכל דבר אחר שהוא לא יכול היה לשכוח. לנה. גופה, קולה, אומץ לבה. הוא ידע שזה לא בסדר, שמישקה הוא חברו, שכל העניין יכול לקרוס כמו בית קלפים. אבל עמוק בפנים הוא כבר חיכה לפעם הבאה. היא לא אמרה דבר ישירות, אבל המבט שלה כשעזב היה הבטחה. וסרגיי ידע: הוא לא יוכל לסרב. לא ממנה.
